פסק-דין בתיק ע"א 47037-10-10

1. מונח בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט שלום בקרית גת (כב' השופט אייל באומגרט), בת.א. 857/02, מיום 7.7.2010, לפיו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיב למתן סעד הצהרתי ולחיובו בסך כספי של 112,277 ש"ח.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. ביום 26.1.75 חתמו המערער והמשיב על הסכם שותפות לפיו המערער יהיה הבעלים של 45% ברכוש השותפות והיתרה, בשיעור של 55%, יהיה בבעלות המשיב.

ביום 7.7.77 חתמו הצדדים על הסכם נוסף לפיו, התחייב המשיב למכור למערער מחצית מהזכויות בנכס מקרקעין ברחוב היצול 1 באשקלון, המשמש כמוסך (להלן: " הנכס"). זמן קצר לאחר מכן, נתגלע סכסוך ארוך ומייגע בין הצדדים ומשנת 1981 מתכתשים הצדדים בערכאות המשפטיות השונות.

3. ביום 5.1.97 במסגרת הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (המרצה 9877/96) אישר בית המשפט הסכם מכר, שנחתם בין הצדדים, לפיו רכש המערער את זכויותיו של המשיב בנכס. במסגרת הליך זה מונה עו"ד אלירז ככונס נכסים לנכס, לשם ביצוע הסכם המכר.

4. נשוא ערעור זה הינה תביעה שהגיש המערער, לבית המשפט השלום בקרית גת, כנגד שלושה נתבעים: עיריית אשקלון, המשיב ועו"ד עומרי אלירז. תביעתו היתה למתן סעד הצהרתי לפיו המשיב הוא זה אשר חייב לשלם לעיריית אשקלון את כל החיובים בגין אגרות והיטלי מים, תיעול, ביוב, סלילת כבישים והיטלים נוספים החלים על הנכס, בגין התקופות שעד 1975 ובין השנים 1980-1997, חיובים שנותרו חלים על הכנס.

לחילופין, טען בתביעתו כי אם יחויב בתשלום החיובים לעיריית אשקלון אזי במישור החוזי בינו לבין המשיב, חייב המשיב לשפות אותו בגין חיובים אלה, אותם העמיד עד לסך של 112,277 ש"ח.

עוד בנוסף ביקש כי בית המשפט יחייב את המשיב לשלם לו את הערך הכספי של כל תשלום שהוציא לכל תשלום שהוציא לצורך קבלת היתר בניה מצבי לגבי הבנוי על הנכס וכן עתר לסעד של פיצול סעדים על מנת שתינתן לו האפשרות לתבוע את המשיב בגין הפרת ההסכם שביניהם, במועד עתידי.

תביעתו של המערער נגד עו"ד אלירז נמחקה לאחר שהצהיר המערער כי אין לו כל טענה כנגדו.

5. זמן מה לאחר הגשת התביעה בבית משפט קמא גובש הסכם פשרה בין המערער לבין עיריית אשקלון לפיו, שילם המערער לעיריית אשקלון סך כולל של 100,000 ש"ח לכיסוי סופי וגמור של כל החיובים החלים על הנכס נשוא התובענות והטענות שבין הצדדים, לרבות אלו שנדונו במסגרת התובענות ולרבות ההליך הנדון. המערער הגיע להסדר הפשרה כאמור מאחר ורצה לקדם את הסדרת היתרי הבניה בנכס.

6. לאחר הסדר הפשרה האמור, לא ראה לנכון המערער להגיש כתב תביעה מתוקן וכתב התביעה נשאר כלשונו. אלא שבעקבות הסדר הפשרה אל מול עירית אשקלון, ביקש המערער, במסגרת סיכומי טענותיו בפני בית משפט קמא, לחייב את המשיב לשלם לו את כל החיובים להם נדרש אל מול עיריית אשקלון, עד לסך של 100,000 ש"ח, אותו שילם במסגרת הסדר הפשרה. בנוסף, דרש לראשונה להוסיף ולחייב את המשיב לשלם לו סך של 101,933 ש"ח, סכום אותו לטענתו הוציא לצורך הסדרת היתר הבניה ביחס לבנוי על הנכס.

7. בית משפט קמא, אשר נדרש לדברים, דחה את תביעת המערער הן לגבי דרישותיו לחייב את המשיב לשאת בסכום אותו שילם לעיריית אשקלון והן תביעתו לסכום כספי אשר לטענתו הוציא כדי להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית שנבנתה בנכס. בית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח כי מקור חיובי ההיטלים שבגינם שילם בסופו של יום סך של 100,000 ש"ח לעיריית אשקלון, הינו בתקופות בהן היה המשיב הבעלים של הנכס ועל אף שאין חולק כי חלק מן החיובים מקורם בתקופה בה היה המשיב מחזיק ובעלים משותפים עם המערער בנכס, לא הוכיח המערער איזה חלק מן החיובים מקורם באיזה תקופה ובהתאם מהו החלק היחסי מתוך סכום הפשרה ששילם שיש ליחס למשיב.

8. כמו כן, דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער לחייב את המשיב בהוצאות אשר נגרמו לו לצורך רישוי הבניה הבלתי חוקית שהיתה קיימת על הנכס מאחר ולא נתבע כל סעד כספי בגין ראש תביעה זה.

עוד בנוסף דחה את תביעתו לפיצול סעדים. על קביעה זו לא השיג המערער.

דיון

9. לאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים וכן את התשתית הראיתית אשר באה בפני בית משפט קמא, סבורה אני כי דין הערעור להדחות.

אין חולק כי חיובי הרשות המקומית חלים על הבעלים בנכס. מקום שטען המערער כי על המשיב לשלם את כל החיובים להם נדרש ואותם שילם,  עליו נטל ההוכחה להוכיח כי מקור החיובים הינם בתקופות בהן היה המשיב בעלים בנכס בין אם בשלמות ובין בחלקם.

במקרה דנן, אין חולק כי עד שנת 1977 היה המשיב הבעלים בשלמות בנכס, בין השנים 1977- 1997 היו הצדדים בעלים בחלקים כמעט שווים בנכס (45% ו- 55%) והחל משנת 1997 המערער הינו הבעלים בשלמות בנכס. לפיכך, קמה חשיבות רבה להוכיח מהו מקור החיובים ועל איזו תקופה הם חלים.

בהתאם, מקום שאין חולק כי לאחר שהמערער קנה בעלות מלאה בנכס, החל הוא לקדם את נושא הבניה בנכס ונדרש לתשלום אגרות בניה שבחלקן אין ליחס אותן למשיב, קיימת חשיבות רבה להוכיח מהו החלק מסכום הפשרה ששולם על ידי המערער לעירית אשקלון, הינו בגין אגרות בניה ומהו החלק מתוך סכום הפשרה אותו ניתן ליחס לחיובים שיש להטיל על המשיב, בגין התקופה בה היה בעלים בנכס.